אתמול בבוקר שכבתי במיטה, חלונות הדירה ששכרנו בקופנגן פתוחים וקולות הטבע חודרים מבעדם, התחלתי לבכות. ידיי אוחזות את הספר "כוחו של הרגע הזה" של אקהרט טול. כמה מאתגר אותי להיות נוכחת בהווה כשהמחשבות שלי נודדות כל הזמן מן העבר אל העתיד. גם פה בגן העדן התאילנדי אפשר לשקוע אל הכאב שכאילו תמיד נמצא ברקע של כל הדברים האחרים בחיי.
נזכרת איך הייתי יושבת באוטובוס בדרך לבסיס באילת, מעבירה את הזמן בתוך הראש שלי, משחזרת במחשבות מה היה אתמול בבילוי ואיך שלשלום ההוא לא התייחס אליי ולמה לא שיתפתי אף אחד בכאב שהרגשתי כשההורים שלי רבו לפני חודש. אני מודה שהייתי לפעמים מעוותת את העבר, משנה או מייפה. שנים מאוחר יותר המשכתי כל הזמן עם ההרגל הזה, להיות בתוך העבר בזמן שהחיים האמתיים חולפים. אפילו תחת חופה וקידושין, היום שאמור להיות הכי גדול בחיי, במקום להיות כל כולי בתוך הרגע הזה, אני חושבת על האיפור המוגזם שעשו לי וכמה חבל על הכסף שהוצאתי במקום לאפר את עצמי. הייתי מאושרת מתחת לחופה, כן היו לי גם רגעים נעימים של חסד בהווה, אבל השקיעה אל העבר תמיד ליוותה אותי, הייתי עבד של העבר שלי.
במחשבה לאחור, כשבר נולד הוצפתי גם במחשבות על העתיד. אם העבר יכול להיות מדכא העתיד הוא מלחיץ ומאיים. פתאום התחלתי לדאוג גם קדימה לקריירה, פרנסה, בית. איך אני יכולה לעשות יותר, להרוויח יותר, להצליח יותר, להיות אימא טובה יותר או לענות על כל תביעה חברתית אחרת. האפשרות להיות נוכחת ברגע הזה וליהנות מהפרח שפורח לי על עדן החלון נראו לי כמו מותרות.
קשה לי לשים את האצבע על הרגע שבו הבנתי שהמפתח שלי לשלווה נמצא ברגע הזה. המסע שלנו לתאילנד מעודד אותי לעשות הרבה עבודה עם עצמי. לא תמיד היא קלה אבל היא מאוד מאתגרת. היום למשל השתתפתי במדיטציית "טנטרה של הלב", היו רגעים שממש נאבקתי עם עצמי להישאר בתוך הכאן ועכשיו ולא לברוח למחשבות המפתות. בתום 3 שעות של תרגול מצאתי את עצמי מדמיינת את הלב שלי כמו חומה שנסדקת אט-אט ומתחתיה נמצא אור זוהר אינסופי. אני יודעת, הלב שלנו מוכן להיפתח רק כשאנחנו בתוך הרגע הזה. כמה הייתי רוצה להרגיש כך כל הזמן בלי הפחד להיפגע.
נכון, המציאות היא לא תמיד ורודה מאחורי החיוכים שאני מפרסמת, אבל התשוקה שלי להפיץ לעולם את בשורת התזונה והבריאות הטבעית היא אמיתית ואני אוהבת לעשות את זה עם חיוך. אני יודעת שהשינוי התזונתי המדהים שעברתי הוא חלק בלתי נפרד מהיכולת שלי להיות יותר נוכחת ואוהבת. הוא מאפשר לי להרגיש יותר חופש ושלמות עם הגוף שלי.
להיות ברגע הזה, הוא הדבר הכי טבעי לנו. עבורי, זה להיות יותר מחוברת לטבע, לאדמה, לאוויר ולמים… וכמובן, למזון שהטבע מגדל בלי מאמץ. העץ לא שואל כמה ויטמינים צריך לשים בפרי, הוא יודע. אי-אפשר להתחרות עם הטעם של הטבע, עם הפשטות והאינטילגנציה של הבריאה. כמה עוצמתית היא הנגיסה במנגו בשל, לפעמים אני רוצה לעצום עיניים בכל ביס ולצלול יותר עמוק אל הטעם המושלם. לאכול פשוט, זה פשוט לחיות (ואף מילה על העובדה שאנחנו מעבירים כאן את זמננו בחוף נודיסטים, מופשטים מבגדינו… ).
כשאנחנו מחייכים החוצה אנחנו מחייכים פנימה וזה לא אומר שאנחנו מתעלמים מהכאב הזה שתמיד נמצא ברקע, אלא שאנחנו מוכנים להיות נוכחים וליהנות מכל מה שמביא איתו הרגע.
… בפוסט הבא טיפים לאכילה מודעת (:
