זה התחיל לא טוב, ירדנו מהמטוס בפורטו-ריקו ב-3 לפנות בוקר, אחרי 24 שעות במסע לשם. מונית, שהוזמנה מראש ע"י בית הספר לבריאות טבעית ע"ש אן ויגמור, אספה אותנו לדירה יפה ונקייה בתוך מתחם בית הספר. עד לשם הגענו אריק, בר ואנוכי כדי שאוכל ללמוד ולחוות, באחד המוסדות הותיקים והנחשבים ביותר בעולם, איך לבצע נכון תהליך של ריפוי וניקוי רעלים. מותשים מהמסע הארוך נשכבנו לישון במיטה נקייה ונעימה, במרחק צעד וחצי מהאוקיינוס האטלנטי, כשברקע מתנגנת מנגינת הגלים המתנפצים אל החוף. כשהתעוררנו, הדבר הראשון שעשינו היה ללכת לחפש פירות טרופיים, הרי אנחנו נמצאים בנקודה על כדור הארץ בה אמור להיות השפע הכי גדול של פירות. מהר מאוד התאכזבנו לגלות שבפורטו-ריקו, מדינת חסות של ארה"ב, יש הרבה יותר ג'אנק-פוד, מסעדות בורגר, ובתי-מרקחת מאשר כל דבר אחר. צעדנו ברגל מרחק גדול לסופר-מרקט (אין דבר כזה תחבורה ציבורית, כי לכולם יש רכב אמריקאי) וגם שם כמעט ולא היו פירות וירקות נורמאליים, רק כמה מיובאים של תאגיד המזון "Dole" . מאוכזבים חיפשנו אחר מסעדה שנוכל למצוא בה ארוחה טבעונית נורמאלית ולא היה! בסוף מצאנו את עצמינו אוכלים בקיוסק מקומי בוטנים קלויים, זיתים משומרים, נאצ'וס וכל מיני רטבים עתירי-סוכר וצבעי-מאכל.
תגובת הגוף שלי לא אחרה לבוא עוד באותו ערב התחלתי להרגיש רע. הבנתי שהשילוב של המתח הרב שליווה את ההכנות למסע הארוך שלנו למרכז אמריקה, עם תינוק שבדיוק באותו יום חגג שנתיים, וכל האוכל המעובד והמתועש, גרמו לגוף שלי להגיד עד כאן. הרפואה הקונבנציונאלית מכנה את מה שהתחיל להתפתח אצלי "מחלה". אם הייתי הולכת לרופא הוא היה אומר לי שתקף אותי "וירוס" או "חיידק" וצריך להלחם בו עם תרופות. הבריאות הטבעית (ההיגיינה הטבעית) קוראת לזה תחילתו של תהליך ריפוי עמוק, שבא אליי בצורה מסודרת ומדויקת. למזלי הגדול הגענו לבית-הספר יומיים לפני תחילת הלימודים ומסתבר שזה בדיוק הזמן שהגוף שלי היה צריך. על-מנת לתמוך בתהליך, נכנסתי מיד לצום הכולל רק שתיית מים מזוקקים בעת צמא, ומנוחה מלאה במיטה נוחה, קרוב לחלון עם אוויר צח (זה לפחות היה בשפע). במשך יממה הרגשתי הכי רע שהרגשתי בחיי. היה לי חום גבוה, הגוף שלי זעק מכאבים. למרות זאת, היה לי ברור שאני הולכת עם הגוף ולא מתערבת בתהליך הריפוי. כאב לי כמעט כמו בלידה של בר, שגם אותה עברתי בצורה טבעית. מצב הרוח שלי היה כל כך מדורדר בגלל הרעלים שהשתחררו ומחפשים את דרכם החוצה מהגוף, שלא הפסקתי לבכות.
24 שעות לא זזתי מהמיטה, רוב הזמן ישנתי והזיתי הזיות בגלל החום ואז קרה הקסם הגדול שקורה כל פעם שנותנים לגוף את התנאים המתאימים לריפוי, הוא נרפא בכוחות עצמו! אחרי יממה של חוסר תיאבון מוחלט, הדבר שהוציא אותי מהמיטה היה חשק אדיר למי-קוקוס טרי (גם זה היה שם בשפע). לא נסחבתי שבועות עם צינון, שיעול ועוד סימפטומים שנגרמים בעקבות התמודדות לא נכונה עם תהליך הריפוי, כמו שהיה קורה לי בערב. מצב הרוח שלי השתפר פלאים. כבר באותו אחר-הצהריים התחיל "הקורס האינטנסיבי לבריאות טבעית ורוא-פוד", שייסדה ופתחה ד"ר אן ויגמור ז"ל. היינו 20 וקצת משתתפים מכל העולם וחילקו אותנו לשתי קבוצות, דוברי אנגלית ודוברי ספרדית. כל סטודנט קיבל קלסר עב-כרס אותו סחבנו לכל שיעור ומפגש.
הלימודים נמשכו 8 ימים, כל בוקר מתחיל ב-5:30 עם תרגול יוגה, לאחר מכן שיעורים בנושאים שונים כמו: היתרונות של עשב חיטה והנבטות, קומפוסט ואיך מגדלים את האוכל שלנו בעצמינו. ב-9 אכלנו ארוחת בוקר שקטה, שאסור לדבר במהלכה. אכלנו 3 ארוחות ביום, על טהרת "רוא-פוד". הבסיס של כל ארוחה היה "מרק אנרגיה". זה בעצם שייק ירוק המורכב מכמות גדולה של נבטים ונבטוטים מהמון סוגים, ירקות ועלים ירוקים. את המרק ליווי תוספות משתנות. בבוקר זה היה תוספת פפאיה ודייסת צ'יה, אחר הצהריים אכלו את ה"מרק" בליווי של סושי-רוא, בורגרים-רוא או פסטה מקישואים חיים ובערב אכלנו את המרק הירוק בליווי של אבוקדו/ ממרח אגוזים. בין הארוחות קיבלנו שתי הפסקות של ארוחת פירות קטנות. מלבד העובדה שהיה חסר קצת פירות לטעמי בתזונה, נהניתי מכל ביס שהכנסתי לפה. לאוכל היה טעם אלוהי, התענגתי עליו. הכול היה כל-כך טרי ומרענן. כל מה שאכלנו גדל בבית-הספר, בחממות מיועדות. השאריות של האוכל, הקליפות וכו' הופכות להיות הקומפוסט והדשנים של המזון הבא. כל פעם שנכנסתי לחדר האוכל לקחתי שאיפה גדולה מהריח הנפלא שהיה בו, של שדה ירוק ומתוק.
הלימודים היו מאוד אינטנסיביים, והסתיימו כל יום בשבע בערב, וגם אז שלחו אותנו לחדרים עם משימה: לעשות לעצמינו טיפול הידרו-תרפיה, או במילים אחרות חוקן. בהתחלה נורא נבהלתי מזה, זה הזכיר לי את הימים הנוראיים בצבא, שסבלתי מעצירות כרונית כל כך קשה עד שהיו שולחים אותו לבית החולים שיעשו לי שם חוקן. המדריכה לתהליך הניקוי הזה, קרולין קראו לה, שהייתה יפייפיה אמיתית, גבוהה, מרשימה ומלאת חוש הומור, לא הסכימה לוותר לי בעניין הזה וליוותה אותי בתהליך עם המון רגישות. היא אמרה לי כמה חשוב לעשות אחת לכמה זמן ניקוי של המעיים. שזה תהליך עדין ולא כואב שאחריו מרגישים פשוט נפלא, הראייה מייד מתחדדת, כי העניים הם בבואה של המעיים שלנו, המחשבת נהיית יותר מפוקסת, עור הפנים נראה טוב יותר.
אחרי ארוחות הצהריים היו לנו סדנאות הכנת אוכל מדהימות. אין דבר המקרב ומשפיע על המעבר לאורח חיים בריא כמו להתנסות בהכנה וטעימה של מגוון המאכלים שיש לאורח חיים המבוסס על מזונות חיים (רוא-פוד) להציע לנו. כשאנשים קולטים שיש שהוא גם בריא, טעים, קל ופשוט להכנה הם מבינים שהם לא מוותרים על שום דבר, להיפך, כל אוכל אחר הוא ויתור. הכרתי שם כמה אנשים שבאים מכל מיני מקומות בעולם, מדיי שנה, רק כדי לאכול את האוכל שמוגש בבית-הספר בלי להשתתף בלימודים (אם הם היו משתתפים בלימודים הם גם היו לומדים כמה קל להכין אותו). הכנו פאי תפוחים, מבסיס של אגוזי לוז מושרים היטב וטחונים יחד עם תמרים ומעל שכבות של תפוחים אורגניים וביניהם קרם המורכב מתפוחים, תמרים וקינמון טחונים בבלנדר. הכנו פודינג קוקוס טרי, פטה אגוזים, קרקרים וגרנולה במייבש מזון וכמובן למדו אותנו להכין את המשקה המיוחד שפחתה ד"ר אן ויגמור שנקרא "רג'ובלק"
מקור השם של המשקה הוא מלטינית re-juvelac" " כלומר "מחדש נעורים". את המשקה מכינים באמצעות כרוב ומים מזוקקים בלבד. בתהליך הכנתו, הכרוב עובר תהליך תסיסה שבו נוצרת הצורה הזמינה ביותר של חיידקים ידידותיים, ממין אצידופולוס. מחקרים הראו כי חיידקים אלו, מסייעים לתפקוד תקין של מערכת העיכול, שיפור פעילות המעי הגס וחיזוק המערכת החיסונית. אנטיביוטיקה הנלקחת דרך הפה פוגעת גם בחיידקים אלו, על-מנת לשקם את פלורת המעיים קיימת ההמלצה לצרוך אותם. קיימות שיטות רבות לבצע תהליך של ניקוי רעלים, רג'ובלק הוא חלק אינטגראלי משיטתה של אן ויגמור. אסכולות אחרות של בריאות טבעית מציעות דרכים שונות לניקוי רעלים.
לאן ויגמור יש סיפור חיים מאוד לא פשוט. היא נולדה בצפון אירופה הקרה ב-1909. בגיל צעיר הוריה היגרו לאמריקה והיא נותרה עם סבתא. במהלך מלחמת העולם השנייה, היא ברחה לאמריקה שם עזרה להוריה עם המאפייה הלא-מוצלחת שלהם. יום אחד, בדרך לעבודה, היא חוותה תאונה מאוד קשה ורסקה את שתי רגליה. הרופאים קבעו שהיא לעולם לא תוכל לחזור ללכת. להוריה לא היה כסף לטיפול רפואי והיא ניסתה לרפא את עצמה בזכות הידע שהיא למדה מסבתה בילדות. הבסיס לידע היה לאכול מזון כמה שיותר טבעי, לגדל ולטפח אותו בעצמך. היה לה ברור שהמזון המותאם ביותר לאדם הוא פירות, ירקות, ירוקים ואגוזים וזרעים למיניהם, אבל במקום בו היא נולדה ואף במקום אליו היגרה, בוסטון שבארה"ב, הם מקומות קרים שאין בהם פירות בשפע. לכן ברירת המחדל במצבים כאלה היא לגדל את האוכל בעצמך ולא להתפשר על אוכל שאיננו טבעי לאדם. במצבים שיש מחסור בפירות אפשר ורצוי להנביט קטניות וזרעים. ללא ההנבטה אין למאכלים אלו ערך מיוחד ואילו בנביטה הם הופכים להיות ירק טרי, עשיר בויטמינים, מינרלים, וקל לעיכול. לאחר התאונה היא אכלה בעיקר נבטים ונבטוטים שהיא בעצה גדלה ולאחר תקופה קצרה הגוף שלה הצליח לשקם את עצמו והיא חזרה ללכת. מאז היא פתחה מאוד את תנועת הרו-פוד העולמית, שעזרה ועדיין עוזרת לרפא אלפי אנשים מכל העולם, באמצעות גישה טבעית וללא תרופות. היא הקימה את מוסד לבריאות טבעית בבוסטון ובשלב מאוחר יותר בחייה, היא הקימה את המוסד בו אני למדתי, בפורטו-ריקו. הוא הוקם דווקא שם מתוך אמונה שהתנאים האידיאליים ביותר לבריאות הם מזג אוויר טרופי ונעים (25-27 מעלות כל ימות השנה), הרבה שמש ופירות טרופיים בשפע (שהיום נדחק ע"י תאגידי אוכל לא-בריאים במיוחד). אן ויגמור נפטרה בגיל 86 בשרפה שפרצה בדירתה שהייתה בקומה האחרונה של בית-הספר בבוסטון.
המורשת שלה חיה עד ימינו. על אף שיש לי כמה הסתייגויות מהשיטה של אן ויגמור בנוגע למה נכון ולא נכון לאכול, כמו למשל שאינני חסידה של שתיית עשב חיטה מפני שבעיניי האדם צריך לאכול ולשתות מה שמסב לו הנאה וטעים לבלוטות הטעם והרי עשב חיטה איננו כזה. גם בנוגע לאכילה מרובה של קטניות מונבטות, זה טעים מדיי פעם לשלב בסלט אך אם אני אעשה ארוחה מלאה שהיא רק מקטניות מונבטות אני לא אקבל ממנה תענוג גדול.
כן זכיתי לקבל מבית הספר המיוחד הזה ידע שווה זהב בכל הנוגע לאכילה מדיטטבית. את הטכניקה הזו אני נהנית כל-כך לאמץ לחיי ולהפיץ הלאה. לא פחות חשוב מהו המזון שנכנס לגוף אלא באיזה מצב נמצא הגוף שהוא מקבל אותו. אנחנו צריכים להתאמן לאכול כשאנחנו רגועים ושלווים, להביא את מלוא תשומת הלב. בתהליך האכילה קורה דבר שהוא לא פחות מקדוש, המזון שאנו מכניסים לפה הופך להיות חלק מהגוף שלנו מהרקמות שלנו. אין לאכול בשעה שאנחנו עסוקים בדברים אחרים, צריך ללעוס טוב ולהביא רק דברים חיוביים לשולחן האוכל. אני מודה שזכיתי להכיר חברים חדשים מכל העולם, גם הסטודנטים שהיו איתי וגם הצוות הנפלא במקום, שמנוהל ומתוחזק ע"י נשים חזקות שמפיצות המון חום, אהבה וחכמה.
אחד השיעורים האחרונים בקורס נקרא "חיזוק חיובי", זה היה אחד השיעורים החווייתיים ביותר שעברתי. העבירה אותו חברתה הטובה של אן ויגמור, אישה בת 85, צלולה וחדה כמו תער, שמה ליאולה. בתחילת השיעור ליאולה פתחה קופסה עם כל מיני תחפושות. בתורות כל סטודנט צריך להתחפש למלך או מלכה וכל שאר הסטודנטים צריכים להגיד לך רק מילים חיוביות וטובות מתוך ההכרות איתו או איתה. בסוף השיעור הייתה מסיבת סיום וריקודים שמחים. כולם היו באווירה ומצב-רוח נפלא. מנהלת בית הספר, חילקה לכל בוגרי הקורס תעודה וכובע שהיה בעצם בד הנבטה, זה היה משעשע… הרגשנו שיכורים מצחוק על אף ששתינו קוקטייל נטול אלכוהול המורכב מרג'ובלק ומיץ דובדבנים טריים.
כל הזמן הזה שאני הייתי בקורס אריק ובר העבירו את זמנם בשוטטות באזור הקרוב לקורס, על שפת הים ובהכרות עם חברים חדשים. מלבד העובדה שהמקומיים לא אוכלים בריא, הם האנשים הכי נחמדים וידידותיים בעולם. בתום הקורס האינטנסיבי שעברתי לניקוי רעלים, בר למד להגיד את המשפט הראשון שלו: "אני רוצה לשתות עוד קוקוס" ומה שהתחיל לא טוב הסתיים כאחת החוויות המיוחדות והמלמדות ביותר בחיי.
מתכון להכנת רג'ובלק כרוב:
מצרכים
420 מ"ל מים מינרלים או מזוקקים
3 כוסות של כרוב קצוץ (ניתן לקצוץ באמצעות מעבד-מזון או סכין חיתוך)
אופן הכנה
הכניסו לתוך הבלנדר את כל המרכיבים, הפעילו על עוצמה נמוכה ועברו בהדרגה לעצמה גבוהה עד לקבלת טקסטורה אחידה.
העבירו את הנוזל לצנצנת זכוכית, כסו עם בד נושם, ולפפו גומייה מסביב.
השאירו את הצנצנת על השיש, בטמפרטורת החדר, למשך 48-72 שעות.
כעבור יומיים-שלושה, סננו את הנוזל שבצנצנת דרך מסננת צפופה או בד-גבינה ושמרו את הנוזל המסונן בתוך בקבוק זכוכית, במקרר.
אהבתם את הפוסט הזה? הוא היה שימושי עבורכםן? שתפו את חבריכם ברשתות החברתיות
רוצים לקבל ממני עדכונים שוטפים, טיפים, טריקים ומתכונים? הרשמו לניוזלטר בקישור הזה —> https://goo.gl/I93qAH
ב-3/7 נפתח מחזור 3 של הקורס "בריאות טבעית והכנת מתכוני רוא-פוד" בהנחייתי. מוזמנים לקרוא פרטים נוספים בקישור הזה —> https://goo.gl/rdVKXK
שולחת חיבוק,
דפי
